יום חמישי, 17 בינואר 2019

איך נערכים גירושין ברבנות?

בישראל, הליך הגירושין כפוף לדין דתי, ולכן נישואין וגירושין בין יהודים במדינת ישראל, ייערכו במסגרת הליך הגירושין, בבית הדין הרבני. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהי ערכאת בית הדין הרבני, מהו הליך הגירושין בישראל ומהן עילות הגירושין המנויות בדת היהודית.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני הינו הטריבונל המשפטי היחידי שבו ניתן להגיש בקשה לגירושין. הסיבה לכך היא בשל סמכותו הבלעדית, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג–1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי דין רבניים"). חשוב לדעת , כי בית הדין הרבני פוסק בהתאם להלכה היהודית. לפי ההלכה היהודית, ערך הנישואין הינו ערך עליון, שבו מוטל על שני בני הזוג לנהוג בכבוד הדדי, האחד לשנייה, ולפעול לטובת "שלום בית", מינוח שבא להדגיש את החשיבות של השכנת שלום בין שני הצדדים. לכן, בית הדין הרבני יימנע מלפעול בדרכי פירוד, כלומר, גירושין, וינסה להביא את בני הזוג לעמק השווה ביחסיהם, מכיוון ששימוש בגירושין הוא מוצא אחרון. במקרים של עילת גירושין מובהקת על פי דין תורה, יורו על הליך גירושין – ובסופו מתן גט. 

הליך הגירושין בישראל:

הליך הגירושין כולל פנייה של אחד הצדדים, או של שניהם, לבית הדין הרבני –  על ידי הגשת תביעת גירושין. בהגיעם לערכאה המשפטית, עליהם להוכיח עילת גירושין, שהיא הסיבה שבגינה מאפשרת הדת את סיום קשר הנישואין (על כך בהמשך). הוכחת העילה תעשה בשלב ההוכחות, על ידי הצדדים. במידה ואין עילה ברורה המחייבת את סיום הקשר, יפעלו בבית הדין בניסיון לגשר בין השניים, באמצעות הליך "שלום בית" כאמור. יש לציין כי הליך שלום בית טומן בחובו גם הגבלות על הצדדים, במטרה להבטיח את קיום ההסכם, לדוגמא: חיוב לגור ביחד, צו עיכוב יציאה מן הארץ, הגבלות על חשבון הבנק ועוד. בהמשך להליך הגירושין ולאחר מציאת עילת גירושין, יאשר בית הדין הרבני את מתן הגט. הגט הינו קלף אשר הגבר מוסר לאשתו, שבו הוא מצהיר על סיום הקשר שלהם ועל ה"בעלות" של הגבר באשתו, וזאת באומרו לה –  "הרי זה גטך, מגורשת, מגורשת, מגורשת". 

עילות גירושין:

עילת גירושין היא הסיבה שבגינה מאפשרת הדת היהודית את סיום קשר נישואין בין שניים. להלן – העילות המנויות בהלכה היהודית:

מומים ומחלות –  מדובר בעילה שתעלה במידה ולבן או בת הזוג היה מום מלפני הנישואין, עליו ידע/ה ולא שיתף או שיתפה את הצד השני. הטוען לעילה, יצטרך להוכיח כי לא ידע על כך ולא הייתה לו אפשרות לדעת על כך.

מעשה כיעור – מדובר בעילה המופנית כלפי האישה בלבד, כאשר לדברי בית הדין  הרבני, היא "עשתה מעשה שאישה צנועה לא תעשה".  הגדרה זו היא הגדרה רחבה על פי בית הדין הרבני. לכאורה, בהגדרה זו יוכלו להיכלל כל מקרי הייחוד, של אישה השוהה בחלל סגור עם גבר שאינו בעלה. לדוגמא: במעלית, במשרד וכו'.

בגידה – מדובר בעילה נוספת המופנית כלפי האישה בלבד. מדובר ביחסים אינטימיים של האישה עם גבר שאינו בעלה, הנקראים "בעילת זנות". נבהיר כי עילה זו מחייבת את הגט של בני הזוג הנשואים. גם אם ימחל לה בעלה ולא יהיה מעוניין בגירושין, האישה עדיין תהיה אסורה עליו. יתרה מכך, במידה ובעתיד תרצה להינשא למאהב שעמו נתפסה, בית הדין יאסור עליה לעשות כן, בעזרת רשומה המצויה בבתי הדין הרבניים הפרוסים ברחבי הארץ.

אי קיום יחסי מין – מדובר בעילה העולה על ידי האישה כנגד בעלה. הדבר יעלה רק במקרי קיצון, שבהם הגבר אינו יכול לספק את צרכיה המיניים של אשתו, על פי מילוי מצוות "פרו ורבו". דוגמא מובהקת לכך היא מחלת האימפוטנציה.

סיכום:

בכל הנוגע לגירושין, ובהתאמה לערכאה הדתית העוסקת בהליך הגירושין, יש חשיבות רבה למקצועיות והכרת הנושא המשפטי, ובדגש על קבלת ההחלטות בערכאה הזו. אי לכך, מומלץ וחשוב להסתייע בעורך דין לענייני משפחה. מלבד תמיכה בהליך הגירושין, עו"ד יוכל לייצג ולהופיע בבית הדין הרבני וכן לייצג גם בהליכים הנגזרים מההליך המרכזי, לדוגמא: חלוקת רכוש, מזונות ומשמורת ילדים, תביעת כתובה וכדומה.

יום ראשון, 30 בדצמבר 2018

מהו חוק יחסי ממון?

בעת פרידה של בני זוג שחיו ביחד תקופה מסוימת, ויצרו אורח חיים משותף, לרבות שימוש ברכוש משותף, יש צורך להסדיר את אופן חלוקת הרכוש. ככל שאלו חיו יותר זמן ביחד ו/או הסתמכו יותר האחד על השני, כך החלוקה תעשה קשה יותר ויותר. מדובר לא רק בנכסים מוחשיים, אלא גם בנכסים רוחניים שיצריכו חלוקה.

לטובת הסדרה חוקית של הנושא, שבמסגרתה לעיתים מגיעות מחלוקות לבית המשפט כחלק מהליכי פרידה, קיימת חקיקה ישראלית המסדירה את הדין באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג בעת פקיעת נישואין ובכלל. אלו שמעוניינים בהסדר ספציפי, יוכלו ליצור אותו לעצמם וליצור לו תוקף משפטי. מנגד, בהיעדר הסדרה מוסכמת, הדין מגדיר מפורשות כיצד תיערך אותה חלוקה. מכאן, בשל חשיבות הנושא, הרי שבמסגרת המאמר שלפניכם/ן נסקור: מהו חוק יחסי ממון, מה שקדם לחוק – חזקת השיתוף, ומהו הסכם ממון – שהוא הסכם ספציפי בין בני זוג.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

החוק יחסי ממון:

החוק הישראלי המסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג המעוניינים לפרק את מערכת היחסים הזוגית והכלכלית, הינו חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), החל על זוגות שנישאו החל משנת 1974.

חוק זה הוא למעשה ברירת המחדל החוקית הקיימת היום בישראל. על פי חוק זה, בעת פרידה וסיום קשר זוגי, יבצעו בני הזוג חלוקת רכוש, על ידי חלוקה שוויונית והוגנת, התואמת את העיקרון לפיו קבוע החוק, שהוא חזקת איזון משאבים. חזקת איזון משאבים מתוארת בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –(1)   נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על–ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני–הזוג בשל נזק גוף, או מוות;(3)   נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם."  

בעבר - חלה חזקת השיתוף בין בני הזוג מכוח פסיקה:

חזקת השיתוף הינה דרך חלוקת הרכוש שקדמה לחוק יחסי ממון, וחלה כיום על זוגות המוכרים כידועים בציבור ועל זוגות שנישאו לפני שנת 1974. על פי חזקת השיתוף, השניים יצרו ביניהם יחסים תוך בחירה בשיתוף בחייהם, אחד של השני, בכל תחומי החיים, לרבות בעניינים הממוניים.

לכן, בעת פרידה, יש לחלק את רכושם שווה בשווה, פרט לסייגים הנוגעים לרכוש מסוים אשר הגיע לפני הנישואים או מיסוד הקשר. חזקה זו נתפסה כלא הוגנת ולא שוויונית, מכיוון שבמצבים רבים, אחד הצדדים היה מאבד חלק מרכושו,  תוך שהוא מעניק מחצית מרכושו לאחר, וזאת ללא כל הצדקה למעשה. ומכאן, נוסד חוק יחסי ממון, אשר בא לתקן את חוסר השוויון. 

מה הדין באשר להסכם ממון?

כאמור, חוק יחסי ממון הינו ברירת מחדל לאלו שאין ברשותם הסכם פרטני הנוגע לדרך החלוקה שלהם. הסכם ממון נועד ליצור הסדר פרטני בין בני הזוג. זהו חוזה שנעשה בין בני הזוג, כאשר יחסיהם עדיין תקינים ושיתופיים. תוכן ההסכם הינו רכושי בלבד. כמו כן, ההסכם כולל שני חלקים מרכזיים: רכוש כל אחד מהצדדים לפני הנישואים או הקשר הזוגי, וחלוקת הרכוש לאחר פרידה.

נוסיף כי להסכם הממון קיימים יתרונות רבים, הן ביצירת סדר וודאות במהלך השהות המשותפת, והן במניעת ויכוחים בעת פרידת של השניים. יתרונות אלו הביאו לעלייה בכתיבת הסכמים מסוג זה בין בני זוג, בשונה מבעבר. מנגד, ניתן לומר על הסכם זה כמוריד מהרומנטיקה של בני הזוג, אשר חושבים על פרידתם, כבר בעודם יחדיו.

אגב, כדי שהסכם ממון יהיה בעל תוקף משפטי, הרי שבני הזוג צריכים לאשרו בפני בית המשפט לענייני משפחה. 

סיכום:

בפרידת בני זוג, ישנם הליכים רבים שאותם בני הזוג צריכים להסדיר. אחד המרכזיים שבהם – וזה שלרוב גורם למריבת רבות – הוא התחום הנוגע לרכוש. כאמור, חוק יחסי ממון יוצר הסדרה בנושא, בהתאם לתכליתו, אך גם בקיומו יש השגות רבות, במיוחד בתחומים אפורים הנוגעים לרכוש. גם כאשר קיים הסכם ממון, יכולים בני הזוג להגיע לפתחו של בית המשפט, במטרה להסדיר נושאים אפורים. אי לכך, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, שכן לנושא יש השלכות כלכליות רבות על הצדדים.

יום שלישי, 4 בדצמבר 2018

צו הרחקה - מהו?

כאשר אדם מרגיש חשש כבד לחייו, ובין היתר, כאשר האיום נובע מאדם קרוב (לרבות – בן משפחה), הפתרון היחיד שברשותו, הוא להתרחק מאותו גורם מאיים. החוק הישראלי מאפשר את ההרחקה האמורה בעזרת בקרה חוקית, שאינה פוגעת בכבוד האדם וחירותו ומנגד, בתחושת הביטחון של האחר. במאמר זה נסקור: מהו צו הרחקה, באילו נסיבות ניתן לתת צו הרחקה, שהוא בהתאם לחקיקה הנוגעת לאלימות במשפחה וחקיקה הנוגעת להטרדה מאיימת, וכן על דרכי קבלת צו ההרחקה בפועל.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ בעורך דין לענייני משפחה. 

צו הרחקה:

צו הרחקה הוא צו הניתן על ידי בית משפט, המורה על הרחקה של אדם מאיים מקרבתו של אדם מאוים, על ידי הרחקה פיזית המוגדרת בטווח מסוים, ואף מניעת יצירת קשר מרחוק על ידי תקשורת, כמו: טלפונים, מיילים דואר וכדומה. 

צו הרחקה, הוא  צו שיפוטי ומחייב את האדם המאיים לפעול על פיו. מעבר על האמור בצו ההרחקה, מהווה עבירה פלילית המאפשרת הפעלת סנקציות. מעבר על הצו מאפשר הקמת סמכות למעצר על ידי רשויות האכיפה, כלומר – משטרת ישראל.  הצו יכול להינתן במעמד צד אחד, שהוא האדם המבקש (אותו אדם שמרגיש מאוים), על ידי בית המשפט. לרוב, צו ההרחקה יהיה לתקופה קצרה וקצובה, עד אשר יתייצבו שני הצדדים בפני בית המשפט. לאחר שמיעת טענות הצדדים על ידי שופטי בית המשפט, יהיה ניתן להורות על ביטול הצו, או לחילופין – הארכת תקופת ההרחקה. 

החוק למניעת הטרדה מאיימת והחוק למניעת אלימות במשפחה:

ישנם שני חוקים המאפשרים הוצאת צו הרחקה כנגד מאיים, וזאת בהתאם לנסיבות המקרה. אלו הם החוקים:

חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב–2001 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מאיימת") – חוק זה מאפשר להוציא צו כנגד אדם שאינו בן משפחה, ומהווה מטרד, עד כדי חשש לחיי אדם. חוק זה יכול לחול גם כלפי בני משפחה, בעת הצורך. צו זה יינתן כאשר דורש הצו, שהוא המאוים, יתלונן כי אדם אחר מטריד ו/או מאיים עליו בצורה שמשבשת חיי השגרה שלו. כאשר יובא הצו מטעם החוק למניעת אלימות במשפחה, תוקפו יהיה לחצי שנה. מלבד לתקופה האמורה, בסמכות בית המשפט להורות להאריך את צו כמה וכמה פעמים, עד לתקופה של שנתיים בסך הכל.

החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה")
– חוק זה נועד להגן על מצבי אלימות בתא המשפחתי, וזאת כסעד מיידי, לרוב – הגנה על נשים שחוות אלימות במשפחה, ועליהן המשפט והחברה מעוניינים להגן. צו זה ניתן ע"י בית המשפט במקרים שבהם שהמאיים, מקבל הצו, שהוא גם בן משפחה של מבקש הצו, המאוים,  נהג כלפיו באלימות, ביצע בו עבירת מין או אף כלא אותו שלא כדין. סיבה נוספת היא כאשר קיים חשש שבן המשפחה, מקבל הצו, עשוי לנהוג כלפי מבקש הצו, באלימות, או שמקבל הצו, נהג כלפי מבקש הצו, באלימות מילולית והתעלל בו נפשית. צו הרחקה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, יהיה בתוקף לשלושה חודשים. בית המשפט יוכל להאריך את תקופת הצו למשך חצי שנה. במקרים חריגים במיוחד, יוכלו להאריך את הצו לתקופה של עד שנתיים בסך הכל, בדומה לצו הניתן מטעם החוק למניעת הטרדה מאיימת. 

קבלת הצו בפועל:

במקרים של חשש לחייו של אדם, כאמור במקרים לעיל,  ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או בית משפט השלום, בבקשה למתן צו הגנה. אז, יצטרך הפונה, שהוא המאוים לכאורה, להוכיח את החשש הקיים לביטחונו או את החלופות הנדרשות למתן הצו, כגון: פגיעה פיזית קודמת, חשש לפגיעה פיזית עתידית, או התעללות נפשית קודמת ותכופה. במידה ובית המשפט יורה על מתן צו ההרחקה, יש לקחת בחשבון כי מקבל הצו, המאיים, רשאי להגיש ערעור על ההחלטה. ערעור זה יוגש לבית המשפט המחוזי, בין אם יוגש בבית משפט שלום או בבית משפט לענייני משפחה. 

סיכום:

צו הרחקה הוא אומנם סעד מיידי הפוגע בחירותו של האדם שעליו הוא מוטל, אך תכליתו, ברגע שניתן, נועדה להבטיח את חירותו וביטחונו של האחר. במידה והנך מעוניין להגיש בקשה לצו, או שהנך מהצד השני של המתרס, חשוב וראוי להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. האחרון יוכל להסביר את כלל ההשלכות במקרים שלהלן וכן לייצג בערכאות השונות.

יום שני, 9 באפריל 2018

דיני משפחה

 
תחום דיני המשפחה, הוא ענף משפטי הנכלל בדינים האזרחיים והוא עוסק באחד הדינים הסבוכים ביותר וזאת לאור חפיפה בין ערכאות מקבילות, הדנות בתחום ועירוב דיני נפשות, עם המורכבות הנוגעת לחדירה לתא המשפחתי והרגישות שבדבר. בשל חשיבותו של הנושא, במאמר זה נסקור: מהם דיני המשפחה, אילו ערכאות עוסקות בדיני משפחה וכן "מרוץ הסמכויות" בין הערכאות.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

מהם דיני משפחה:

דיני משפחה, כאמור, נכללים בענף המשפט האזרחי, בנושאים הנוגעים לתא המשפחתי, הורות ומעמד אישי. להלן, חלק מהנושאים הנכללים בדיני המשפחה: נישואין וגירושין על פי דת, נישואין אלטרנטיביים והתרת אותם נישואין (ידועים בציבור, תעודת זוגיות, נישואין בחו"ל, חד מיניים ועוד), נושאים הנוגעים לטרום נישואין (הסכם ממון והפרת הבטחת נישואין מתחום החוזים), שלום בית, אלימות במשפחה, סיום קשר נישואין (חלוקת רכוש, משמורת ילדים, הסדרי ראייה), טובת הילד (אפוטרופוס, אימוץ, צו יציאה מהבית, תהליכי פונדקאות), צוואות וירושות (ירושה על פי דין, קיום צוואה, התנגדות לצוואה) ועוד.  

ערכאות העוסקות בדיני משפחה:

היות ודיני משפחה כוללים גם את הדין האישי, יש להכיר כי הדין האישי בישראל ליהודים, הינו על פי ההלכה היהודית. בחלק מהמקרים ניתנת סמכות בלעדית לערכאה דתית, שהיא בתי הדין הרבניים. לערכאה זו ניתנת סמכות בלעדית בנושאי נישואין וגירושין, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953 (להלן:" חוק שיפוט בתי דין רבניים"). מלבד נושאים שבסמכותו הבלעדית, יכול בית הדין לדון בכל נושא הקשור מטבעו לנושאים שבסמכותו הבלעדית.

הדבר מכונה "כריכה" ובמקרה כזה, נוצרת סמכות לבית הדין הרבני לעסוק באותם נושאים שלכאורה לא הייתה לו סמכות לדון בהם (לדוגמא – משמורת ילדים או חלוקת רכוש בין בני זוג ועוד). לרוב, יעסוק בית הדין בנושאי מעטפת של הליך הגירושין המרכזי, כגון: חלוקת רכוש, משמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות אישה ומזונות ילדים.

עם זאת, הערכאה העיקרית העוסקת בדיני משפחה, הינה בית המשפט לענייני משפחה. זוהי ערכאה ייעודית, שנועדה לענות על הצורך בשופטים מקצועיים והבנה בתחומים הרגישים הללו. ערכאה זו פועלת מכוח חוק בתי משפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995  (להלן: "חוק בתי משפט לענייני משפחה") והיא השנה שבה החלו לפעול בתי המשפט הללו. 

מירוץ סמכויות:

היות ולשתי הערכאות השונות שהוזכרו בחלק הקודם, יש סמכות לדון בנושאים מקבילים (למעט נישואין וגירושין), ישנו דין העוסק בסמכות הנתונה לערכאות, מי תדון ראשונה. דהיינו – הסמכות נקבעת על פי עיתוי הגשת התביעה לערכאה. הערכאה שאליה תוגש התביעה הראשונה – לה תהיה סמכות לדון בתביעה. 

כלומר, במידה והצד השני יגיש, מאוחר יותר, תביעה לערכאה השנייה וזאת תדון בעניינו, אזי החלטתה תהיה לרוב "חריגה מסמכות" ויהיה ניתן לבטלה. היות ומדובר בערכאות הפועלות בדפוס פעילות שונה, האחת על פי דין דתי–הלכתי והשנייה על פי ערכי השוויון והדמוקרטיה, עלול להיות שוני בתוצאות ההחלטה ומכאן נולד המושג "מרוץ הסמכויות". דהיינו, כל אחד מבני הזוג ממהר להגיש ראשון את התביעה לערכאה המיטיבה עם נסיבותיו, על מנת להקנות סמכות לאותה ערכאה.

עם זאת, נעיר כי התפיסה הרווחת בחברה היא שלגברים עדיף להגיש את בקשותיהם לבית הדין הרבני, זאת משום שמעמד הנשים אינו שוויוני בנושאים מסוימים באותה ערכאה ולרוב יש לגברים עליונות בדיונים המובאים שם. לעומת זאת, הנשים, תמהרנה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, במטרה להוביל לשוויוניות וצדק על פי ערכים מודרניים התואמים את התקופה. חשוב לציין כי התפיסה הזו על בחירת הערכאות, אינה מוחלטת, שכן כל מקרה נבחן לגופו ועל פי הנסיבות יש לבחור את הערכאה הרלוונטית ואכן יש שוני מהותי ביניהן. 

סיכום:

דיני משפחה הינם תחום מורכב, זאת בשל מספר גורמים מצטברים: ערכאות מקבילות – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, עיסוק בדיני נפשות ורגישות העיסוק, עירוב גורמי מעטפת (רווחה, סעד, מומחים ועוד) ועוד. לאור כך, קיימת חשיבות רבה לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה, החל מתחילת ההליך ואפילו לפניו, דהיינו, בעת חשיבה על תחילת ההליך.

לכל אחד מהנושאים העוסקים בדיני משפחה, יש השפעה ארוכת טווח על הפונים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מנטלית. הדבר מתחדד כאשר נושא הילדים נכנס לתמונה. כל החלטה בדבר ילד, צריכה להיעשות בצורה שקולה, ללא אינטרסים חיצוניים ובהתאם לטובת הילד. החלטה שגויה בעניינו תוכל להוביל להתפתחות לא תקינה ולהשפעות שליליות על הילד בעתיד. אי לכל אלה, יש להבין שמכלול הנסיבות מוביל להיוועצות בעורך דין וגורמי מקצוע נוספים.

יום שבת, 24 בפברואר 2018

יתרונות וחסרונות להסכם גירושין

הסכם גירושין

את הליך הגירושין, אפשר לקיים בשתי דרכים: הדרך האחת, היא הדרך הקשה, כלומר – לקיים תביעת גירושין ועוד תביעות נלוות לגירושין, לדוגמא – תביעות משמורת, מזונות וחלוקת רכוש. הדרך השנייה היא פחות קשה ונושאת בחובה יתרונות רבים יותר – והיא באמצעות עריכת הסכם גירושין. חשוב להעיר,  שלא קל לערוך הסכם גירושין שיהיה לשביעות רצון שני הצדדים. הדבר מצריך מאמץ ורצון כנה של שני בני הזוג. אך נראה, כי הסכם גירושין, שמעניק לכל אחד מבני הזוג, יתרונות וגם חסרונות, הוא בוודאי פתרון מצוין לגירושין יעילים ומהירים יותר.
במאמר שלהלן, נעסוק בשאלות הבאות: מהו הסכם גירושין, מהם היתרונות ומהם החסרונות של הסכם גירושין וכן אילו נושאים יש לכלול במסגרת הסכם הגירושין. כל זאת – לידיעתכם\ן ונוחיותכן\ם, הגולשים והגולשות:

כמה מילים על הליך הגירושין

כאשר אנו משתמשים במונח "הליך גירושין", רובנו סבורים כי הגירושין נוגעים רק לעצם הגירושין בבית הדין הרבני. אך לא כך הם פני הדברים. הליך גירושין, כולל –  מעבר לגירושין בבית הדין הרבני – גם הסדרה של נושאים נוספים, שקשורים לתא המשפחתי. לדוגמא – חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג, הסדרת סוגיית מזונות הילדים וכן הסדרת סוגיית משמורת הילדים.

הסכם גירושין – משמעות

גירושין בישראל נערכים בבית הדין הרבני. כדי להתגרש, יש להגיש תביעת גירושין, אך בני זוג המבקשים להתגרש בהסכמה, יכולים להגיש תביעה לאישור הסכם גירושין. במקרה כזה, בית הדין לא יערים קשיים על הגירושין וגם אין צורך להוכיח עילת גירושין (לדוגמא – בגידה, מעשה כיעור ועוד). הסכם גירושין, הוא בעצם הסכם שנערך בין בני הזוג, אשר כולל הסכמה לגירושין ויכול גם לכלול הסכמות בעניינים נוספים הנוגעים לגירושין, כפי שפירטנו בחלק הקודם.
מקור: zamir-law.com

יתרונות וחסרונות להסכם גירושין

אין ספק, כי קיומו של הסכם גירושין מקנה יתרונות רבים. לדוגמא – הסכם גירושין מאפשר לבני הזוג להתגרש במהירות. בנוסף, הוא מקנה לבני הזוג וודאות באשר להליכים משפטיים וגירושין בכלל. כמו כן, הוא מקנה לבני הזוג חיסכון כספי רב. מנגד, ישנם מקרים שבהם בני זוג חותמים על הסכם גירושין מתוך חשש, או תחת השפעה בלתי הוגנת, או חוסר יכולת כספית – אלו החסרונות הנלווים לכך.

אילו נושאים נכלול במסגרת הסכם גירושין?

נעיר כי הרשימה שנציג, היא חלקית בלבד, לכן – בכל עת ובכל מקרה, יש להיעזר בעורך דין גירושין, לרבות במסגרת עריכת הסכם גירושין ובוודאי שלפניו. הסכם גירושין בדרך כלל כולל (וגם רצוי שיכלול) את הנושאים הבאים:
הסכמה על וויתור: הסכם גירושין אמור להיות בבחינת "סוף פסוק" בין בני זוג. רצוי מאוד לא להותיר נושאים לא מוסדרים בהסכם גירושין. לכן, בדרך כלל, נהוג לערוך ולכלול בהסכם גירושין, סעיף המתייחס לכך שלבני הזוג אין טענות ולא תהיינה טענות בעתיד, לגבי הנושאים המוסדרים בהסכם.
הסכמה כתובה – לגירושין: בהסכם גירושין, חשוב לכלול סעיף מפורש, שבמסגרתו הבעל מסכים ויסכים לתת גט לאישה ובהתאמה – כי האישה תסכים לקבל את הגט. כמו כן, רצוי לכלול סנקציה, למקרה של עיכוב הגירושין בבית הדין הרבני, בניגוד להוראות ההסכם. בנוסף, מומלץ לכלול בהסכם, מועדים לגירושין וכיו"ב.
הסדרה של מכירת דירת המגורים המשותפת: בדרך כלל, בהסכם גירושין, שעוסק גם בענייני רכוש, חשוב מאוד לכלול הסדר מפורש לגבי אופן חלוקת דירת המגורים המשותפת. רצוי להסכים על מכירת הדירה, או שאולי על המשך מגורים של צד אחד עד תקופה מסוימת, או קיזוז בנושא זה, מבחינה כספית. כל מקרה ייבחן לגופו, אך אין ספק כי זהו נושא שחשוב מאוד להסדיר בהסכם גירושין.
הסכם מזונות – במסגרת הסכם גירושין, חשוב ומומלץ לבחון גם הגעה להסכמה בכל הנוגע למזונות ילדים. דהיינו – על האב מוטלת החובה לשאת במזונות. לכן, הסכם גירושין מקיף וראוי, בדרך כלל יתייחס גם לסוגיה זו.
משמורת ילדים – הסכם גירושין, רצוי שיתייחס גם לסוגיית משמורת הילדים. כלומר, האם ההורים יקיימו משמורת בלעדית או משמורת משותפת. כמו כן, בהנחה ותתקיים משמורת משותפת, מה תהיה החבות במזונות ילדים (במיוחד לאור פסיקת בית המשפט העליון, שקבעה לאחרונה, כי לרוב, החבות תהיה משותפת, כאשר יש שוויון במשכורות).

לסיכום

במאמר זה, עסקנו במונח "הסכם גירושין", הסברנו בקצרה מהו הליך גירושין, מה כולל הליך גירושין וכן מהו הסכם גירושין, על יתרונותיו וחסרונותיו. כמו כן, הקדשנו חלק ניכר מהמאמר, לנושאים שכדאי לכלול במסגרת הסכם גירושין. מעבר לכך, חשוב מאוד להיעזר תמיד, פרטנית, בעורך דין דיני משפחה, לאור מורכבות הנושא.

יום שני, 22 בפברואר 2016

מיהו הטוען הרבני ומהם תחומי האחריות שלו?

במדינת ישראל ישנן שתי ערכאות משפטיות מרכזיות - האזרחית והרבנית. בכל מה שקשור לדיני משפחה, לבית הדין הרבני סמכויות רבות בדומה לבית המשפט, אך לעומת הדיונים בבתי המשפט, לדיוני בית הדין הרבני עדיף להגיע מלווים על ידי טוען רבני מוסמך. מיהו אותו אדם ומדוע כל כך חשוב לפנות אליו? להן כל המידע בנושא.

טוען רבני - ההסמכה

הטוען הרבני הינו איש מקצוע שמחבר בין עולם המשפט לעולם ההלכה היהודית. ההסמכה שעובר כל טוען רבני הינה ארוכה למדי ואף ניתן למצוא קריטריוני קבלה די נוקשים שעומדים בפני המועמדים הפוטנציאליים: מעבר של ראיון קבלה אישי ולפחות 4 שנות לימוד מצטברות בישיבה, לאחר גיל 18. הלימודים עצמם מתקיימים לאורך כ- 30 שעות אקדמיות ובמהלכם נחשף הטוען הרבני המיועד להעמקה גדולה יותר בדיני המשפחה, אך גם בהיכרות עם החקיקה האזרחית שמהווה חלק בלתי נפרד מחיי האזרחים במדינתו ומהשיקולים השונים שרבני בית הדין לוקחים בחשבון בפסיקותיהם. 

תחומי האחריות של הטוען הרבני

בית הדין הרבני עוסק במגוון רחב של נושאים בהתאם להלכה המשפטית והמשפט העברי, החל ממקרי גירושין וטיפול בפסולי חיתון, דרך מקרי בירור יהדות וגיור ועד לבקשות למימוש או התנגדות לצו ירושה. הטוען הרבני אמור להכיר את כל הנושאים הללו על בוריים, והוא הדמות המקצועית שיש לפנות אליה כאשר מעוניינים לקבל ליווי וייעוץ ע"י אדם שמכיר את ההלכות ואת הפרוצדורה הנדרשת בבתי הדין הרבניים. חשוב להדגיש כי איש מקצוע זה אינו עורך דין ואינו מתיימר להיות שכזה. הוא אינו מוסמך לייצג לקוחות בבתי המשפט האזרחיים מחוץ לבית הדין הרבני, אך הוא בעל  ניסיון רב ובעל משמעות בערכאה זו שספק אם לעורכי דין בכירים בענייני משפחה יש. 

עורך דין + טוען רבני = השילוב המושכל

מאחר ומצד אחד טוען רבני הוא אינו עורך דין (בדרך כלל), ומצד שני עורך הדין לעולם לא יהיה בעל הידע והניסיון הפרקטי הרב בבית הדין הרבני כפי שיש לאיש המקצוע הייעודי, הרי ששילוב מושכל שבין השניים נדרש. למעשה, אנשים רבים שבוחרים להתדיין במחלוקות בבית הדין הרבני מסתייעים בשילוב של עורך דין יחד עם טוען רבני (שני אנשי מקצוע נפרדים, או איש מקצוע יחיד שמתהדר בשתי התעודות גם יחד) וע"י כך זוכים לייעוץ המקיף והמקצועי ביותר, שנוגע הן בצד המשפטי-אזרחי והן בצד ההלכתי-משפטי.

יום ראשון, 14 בפברואר 2016

בית הדין הרבני - תחומי אחריות

 
בישראל ישנן ערכאות שונות העוסקות בנושאים משפטיים, לעיתים מקבילים, אך בהתייחסות ייחודית הקשורה למהותן ואופיין. בית הדין הרבני הינו דוגמא מעולה לכך, שכן יש בידיו חלק מהסמכויות שיש לבתי המשפט האזרחיים בנושאים שונים אך הוא פוסק בעניין בצורה שונה לגמרי. בשורות הקרובות נבין באיזה תחומים מדובר.

גירושין

לבית הדין סמכויות שיפוט מקבילות לאלו של בית המשפט לענייני משפחה בכל מה שקשור לגירושין כגון הסדרי ראייה, גובה המזונות, חלוקת הנכסים וההון המשותף ועוד. משמעות הדבר היא כי במידה ואחד מבני הזוג פותח את תביעת הגירושין בבית הדין הרבני ראשון, אזי הדיון בעניין יתנהל שם, תחת התנאים ואופי השיפוט של חוקי המדינה בשילוב ההלכה היהודית. בית הדין הרבני, אם כן, למרות סמכויותיו המקבילות עשוי לפסוק בהתאם לקריטריונים שונים לגמרי כגון נושאי שלום בית ודיני כתובה. לכן, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין טרם הפנייה לערכאה זו או אחרת, בהתאם למקרה הספציפי ונסיבותיו.

צוואות וירושות

לאחר פטירתו של אדם על היורשים להגיש בקשה לרשם הירושות בבקשה לגלות האם נחתמה צוואה באופן רשמי שהופקדה בידיהם. כאשר אין צוואה, הירושה אמורה לעבור לחזקת היורשים החוקיים שהם בני המשפחה הקרובים ביותר של המנוח. הפרוצדורה נעשית בדרך כלל במישור האזרחי אך גם בתי הדין הרבניים עוסקים לא אחת בסוגיות של התנגדות לקיום צוואה או התנגדויות לחלוקת הירושה כאשר מתגלים יורשים חוקיים פוטנציאליים אחרים (למשל, ידועים בציבור, אחים חורגים שלא היו ידועים למשפחה וכו'). כמובן שיש צורך בהסכמת כל הצדדים על מנת להעביר את הדיון למסגרת בית הדין הרבני.

בית הדין הרבני - תחומי אחריות נוספים

ישנם תחומים נוספים בהם לבית הדין הרבני סמכויות מלאות של בית משפט:
  • הכרת אבהות - במקרים בהם גבר מכחיש כי הוא אב הילד המדובר או כאשר אב מעוניין באבהות על ילד שהובא מחוץ למסגרת הנישואין (עם רווקה).
  • גיור - הדיון באשר לגיורו של אדם מתבצע אך ורק בבתי הדין הרבניים.
  • הצהרת דתיות - לבית הדין הרבני סמכות לבחון ולקבוע האם אדם דתי או לא. הדבר מתבקש במיוחד כאשר מעוניינים לקבל פטור משירות צבאי או הקלות רלבנטיות.
  • מינוי אפוטרופוסים - כאשר האפוטרופוסים החוקיים אינם מסוגלים או יכולים למלא את תפקידם החוקי.

ניתן להתנהל מול בית הדין הרבני תוך ליווי מקצועי ע"י עורך דין לענייני משפחה ו/או טוען רבני. הטוען הרבני הינו אדם שהוכשר למשימה לאחר סיום קורס מקיף ולימודי ישיבה והוא בקיא בכל הדינים העבריים והתהליכים השונים הקשורים בבית הדין הרבני. השילוב של שני אנשי מקצוע אלו גם יחד יבטיח לכם ייצוג הולם ומקיף שיביא לתוצאות המצופות.